לאן נעלם הירח?!

הלוח העברי הוא נורא מסובך.
השנה הלועזית, נקבעת לפי המחזור השנתי של השמש ואינה מתחשבת כלל במסלולו של הירח.
עם ישראל לעומת זאת, מקדש את היום בו "נולד" הירח מחדש לאחר שהלך ו"נעלם" בסוף החודש הקודם, והיום בו מפציע הירח מחדש נקרא בשם "ראש חודש".
ההתחשבות במסלול הירח, והתאמתו למחזור השמש הולידו הררי ספרים וים של חומר בפתרון הבעיות הרבות הנוצרות מלוח מורכב זה.
***
אתה דומה לירח!!
הירח אינו סטטי, באמצע החודש הוא מלא, אחר כך הולך הירח ומצטמק עד שנעלם מעינינו בסוף החודש, אך אל יאוש! הנה הוא שוב נולד וגדל, עד שמתעגל, ושוב מצטמק ושוב.. ושוב..
לוח השנה שלנו נקבע על פי הירח, כי עם ישראל חווה גם הוא את התהליך שעובר על הירח: הוא נמצא בשיא תפארתו בירושלים ובבית המקדש, ואז מצטמק לו בגלות, ואז חווה גאולה ובית מקדש שני, ושוב גלות..
גם בחיים האישיים, עליות וירידות ושוב עליות.
***
אז היום ראש חודש!
וזה היום שמעודד ומזכיר: אחרי היעלמות הירח הוא מופיע מחדש כאילו כלום לא קרה.
אז אל יאוש חברים! גם אנחנו על אותו תהליך, תיכף יבוא המשיח והירח שלנו יזרח ויאיר במלא הדרו.
וגם "בקטנה", בחיים האישיים, גם אם נפלנו קצת והירח הצטמק, אל דאגה הנה הוא שב וזורח.
***
חודש טוב ושבת שלום!
הרב מנחם
בית חב"ד בכרם

מדריך ליום כיפור

אז מה עושים ביום כיפור?

את המדריך המפורט תמצאו כאן, ובשורות הבאות אנסה לתמצת כמה מהדברים שחשוב לזכור לקראת יום כיפור.

זמנים
יום כיפור מתחיל היום בשעה 18:16, ומסתיים מחר ב19:13. הזמנים מותאמים לתל אביב.

אוכל
בערב יום כיפור - היום עד השעה 18:16 יש מצוה גדולה לאכול, והרבה. עושים סעודת חג, ובטוחים שאלוקים יתן לנו שנה טובה.

היום הקדוש בשנה
בכל זמן ובכל מצב אנחנו עם ישראל, יש בנו נשמה שקרובה לאלוקים לגמרי, אבל מה לעשות שלפעמים עושים שטויות והנשמה הזאת מכוסה בערימות של בוץ...
ביום כיפור הנשמה פורצת מכל הלכלוך, ולכן אנחנו מרגישים צורך להתקרב לאלוקים, ללכת לבית כנסת, ולהבטיח להשתפר.
התפילות המרכזיות הם: "כל נדרי" המתחילה היום בשעה 18:30.
ו"נעילה" בסוף יום הכיפורים, מחר בשעה 18:00.

צום
יום כיפור הוא לא רק לנשמה... אנחנו רוצים גם לקדש את הגוף ולעשות אותו קצת יותר עדין, לכן חובה ביום הזה לצום ולהתנזר לגמרי מאוכל ושתיה. פתאום רואים שמה שמנהל לנו את החיים זה הקפה של הבוקר, ואנחנו קולטים שצריכים גם משמעות רוחנית בחיים.

סוף
מחר בשעה 19:13 - תם ולא נשלם. הצום מסתיים, תוקעים בשופר, אבל אז אחרי שהאוכל ירד וקצת מתאוששים, כדאי לעצור לרגע ולעשות חושבים, להחליט משהו קטן שנהיה בו יותר טובים, ככה יום כיפור לא יתפוגג עם אידי האוכל וישמר בתוכינו עד יום כיפור הבא.

גמר חתימה טובה, לשנה טובה ומתוקה!

שומרים על הבית!!

מה זה השופר הזה?!

מלך אחד החליט שבנו יחידו, יורש העצר חייב לעבור נסיון חיים עשיר ומגוון בכדי לרכוש את הכלים המתאימים לניהול הממלכה בבוא היום.
היישום היה מאתגר מאוד, הנסיך נשלח לכפר נידח בקצה הממלכה, כשעליו ללמד דעת את האיכרים הנבערים.
אך האתגר היה גדול על מידותיו, והנסיך החל אט אט להתלבש לדבר ולהתנהג כאחרון הפרחחים שבכפר.
כך עוברות להן השנים, עד שיום אחד נזכר פתאום הנסיך באביו המלך, בארמון ובעיר הבירה.
הוא החל במסע ארוך כשמטרתו להגיע אל אביו בארמון.
לאחר חודשים ארוכים של נדודים מופיע הבן בשערי הארמון, אך כל המסע היה לשווא - איש לא האמין להומלס המוזנח שהוא הנסיך, וגם את השפה המדוברת בארמון הספיק המסכן לשכוח.
מלא יאוש נשכב הנסיך ליד הגדר ומירר בבכי.
לאחר כמה דקות מובהלים למקום משרתים שמושיבים את הבן על כורסא מפוארת ומובילים אותו היישר אל חדר המלך.
האבא מחבק את הנסיך ולוחש לו: את השפה שכחת, אבל את הבכי שלך זיהיתי, הוא נשאר אותו דבר....
***
בחודש אלול, 30 הימים שלפני ראש השנה, אנו תוקעים בשופר, זה נשמע כמו בכי, כמו צעקה מעומק הלב, ואנחנו אומרים לאבא שבשמיים: את השפה שלך - התורה והמצוות - די שכחנו, אבל תזהה את הבכי, את הקול של ילדיך.
***
שתהיה לכולנו שנה טובה ומתוקה!

הרבי שלא הפסיק לרדוף אחרי הכבש הסורר

הוא רץ בכל כוחותיו.
השמש להטה בעוז, הוא הזיע כהוגן, והכבש הקטן רק הגביר את מנוסתו.

אבל לכל דבר יש סוף, והגדי הקטן הבהיר סוף-סוף לאן הוא רץ בכזאת בהלה: הוא נעצר ליד מקור מים ושתה ממנו לרוויה.

הרועה התנשף, נתן לבעל החיים להרוות את צמאונו, ורק כשסיים, התכופף אל הגדי, הרים אותו על הכתף והחל צועד בחזרה לעדר שהמתין לו בצייתנות.

***

הרועה היה לא אחר מאשר משה רבנו, שבמקצועו הקודם היה רועה את בהמותיו של חותנו – יתרו.

אלוקים ראה את הטיפול הפרטני של משה בצאן, הוא אהב את הרעיון שמשה לא ויתר על כבשון שובב שברח מהעדר, רדף אחריו במנוסתו, וכשהגדי התעייף לא אמר לו משה "זאת בעיה שלך, ברחת מהעדר, עכשיו תחזור לבד", אלא הרכיב אותו על הכתפיים באהבה ובסלחנות.

לכן בחר אלוקים במשה להיות הרועה והמנהיג הראשון של עם ישראל, הוא רצה שיהיה ליהודים מנהיג שיודע לרדת לרמתו של ילדון קטן ולתסבוכיו של צעיר, וגם כשיהיה יהודי שובב שיברח מהעדר וימרוד במוסכמות, ידאג משה לרדוף אחריו, להגיע למקום בו הוא נמצא, ולהביא אליו את האור.

***

כשאתה מסתכל סביב ורואה את פעולותיו של הרבי מלובביץ', אתה מזהה מיד את מאפייניו של משה רבנו.

אתה שומע על שליח מיוחד ששלח הרבי בערב פסח לעיר נידחת באפריקה, בכדי להביא שלישיית מצות למשפחה יהודית בודדה, אתה רואה את החבדניקים עומדים בדיזנגוף סנטר ומציעים תפילין ונרות שבת, אתה מגיע לסוף העולם ורוצה להעיף את כל המוסכמות, ופוגש שם שוב את אותו חבדניק שמציע לך באותו חיוך את אותם תפילין ונרות שבת.

לבחורה שעמדה על סף חתונה עם גוי, וכולם כבר נואשו ממנה, ביקש הרבי למסור: "שתדעי שישנו בברוקלין יהודי שאינו יכול להירדם בלילה, בגלל מחשבתך להתבולל".

יש רבנים שיש להם אלפי תלמידים, יש אדמו"רים שיש להם עשרות אלפים, אבל הרבי מלובביץ' דאג דאגה אישית למיליוני יהודים, גם לאותם גדיים שובבים שברחו מהעדר.

***

השבת – ג' בתמוז – חל יום השנה ה-21 לפטירתו של הרבי. היום הזה אינו נחלתם של חסידי חב"ד, הוא שייך אלי, אליך, ולכל יהודי ברחבי הגלובוס.

בואו ניקח את היום הזה להוסיף בטוב.

שבת שלום!

הרב מנחם טייטלבוים
חב"ד בכרם התימנים

הפגנות במצרים, מכת בכורות: השבת הגדולה מכולם

כיכר תחריר הומה אדם.
מצרים זועמים מנופפים באגרופים קמוצים.
העבדים היהודים טוענים שתיכף יקריבו את קרבן הפסח שלהם, ואז יהרוג האלוקים את בכורי מצרים - מכת בכורות.
הבכורים מפגינים, דורשים לשחרר את היהודים מיד.
הצבא המצרי מתנגד.
זה מתלהט למלחמה בה מכה האויב את האויב.
***
כל זה קורה לפני 3327 שנה. השבת שלפני פסח מוקדשת לנס המיוחד הזה.
השבת נקראת "שבת הגדול", זה לא סתם נס בו מכה האלוקים את האויב, זו מציאות מופלאה בה האויב משמיד את עצמו.

נס גדול. שבת הגדול.
***
איך נראה לכם השם "נמרוד"?
הוא היה הכופר הראשון. עובד אלילים, מורד באלוקים.
איש אחד חזר בתשובה, ורצה לשנות את שמו מ"נמרוד" למשהו עם צליל יהודי יותר.
הרבי מלובביץ' הציע כיוון מפתיע: אתה תמרוד במוסכמות, ביצר הרע ובתאוות.
תישאר "נמרוד", רק תחליף את יעד המרידה.
וזה אותו עיקרון: כשמשתמשים בחושך עצמו לגרש את החושך, התוצאה עוצמתית הרבה יותר.
***
שבת הגדול קרה בו נס גדול, והוא מכוון אותנו לעיקרון גדול: לא לדכא את האנרגיה שמובילה אותנו למקום הרע, אלא להפוך אותה לאנרגיה טובה.
***
שבת (הגדול) שלום!

למי הצביע אלוקים לפני 3300 שנה

יש לנו פיצול אישיות.
לפני תשעה חודשים בדיוק, נחטפו שלושה יקירים. ואז שמענו בכל מקום: כולנו אחים, שובו אחים!
קראו את החדשות היום ותחשבו שאין מפולג ומסוכסך כמו העם הזה.
מה נסגר איתנו?!
***
אב הטיפוס של בית המקדש מוקם במדבר.
אלוקים מצוה את העם שזה עתה יצא ממצרים להקים "משכן".
המשכן הוא מבנה עראי העשוי יריעות עור, בד ועצים, והוא מאוכלס בכלי זהב לעבודת הכהנים.
נבחרו גם שני אמנים לפקד על המלאכה. ההרכב מפתיע: האחד בצלאל. בן למשפחה המיוחסת ביותר (אחיינו של משה רבינו בין השאר). השני, אהליאב, מהעשיריון התחתון, מדלת העם.
***
לא מעטים הרימו גבה על המהלך הזה, אבל המסר היה ברור:
המשכן נבנה מתרומות העם כולו. העני נתן מעט צמר, והעשיר זהב. מעמד הביניים תרם נחושת או קצת עצי שיטה.
אז (כמו היום...), חשו העשירים שהמשכן שלהם.
וכאן הגיע המינוי המפתיע שהבהיר לכולם: מבחינתו של האלוקים כולם שווים, המיוחס והפשוט שבעם.  בצלאל ואהליאב.
***
אז, ב"שובו אחים" היינו כולנו יחד, 'אהליאבים' ו'בצלאלים'. למה? כי כשמדובר בחיי בן משפחה נמחקים הבדלי מעמדות.
אבל במערכת הבחירות ההזויה הזו, ברור שיש ימין, שמאל, חברתי, עדתי וסביבתי. נאיבי יהיה מי שינסה למחוק את ההבדלים הללו.
אבל חובה לחזור 3300 שנה אחורה: דווקא כשהפילוגים אז היו כל כך מודגשים, בחר האלוקים את בצלאל ואהליאב והכריז: דוקא שניהם, לאותו תפקיד, בגלל ההבדלים.
***
בפרשת השבוע נקרא על אהליאב ובצלאל ונזכור:
חלקנו 'אהליאבים', אחרים 'בצלאלים'. אף אחד לא מצפה שנטשטש את ההבדלים.
אלוקים כן מצפה שנזכור את המשותף: כולנו יהודים.
ואהבת לרעך כמוך.
שבת שלום!
הרב מנחם טייטלבוים
כרם התימנים

אסתר המלכה המורעבת, ונאום ביבי בקונגרס

היא היתה מורעבת.
72 שעות היא לא נגעה באוכל ולא שתתה טיפת מים. לא שחסר לה משהו, מה שרק יתחשק לה יוגש מיד על ידי שבע משרתות.
רועדת וחיוורת היא החלה את דרכה לארמון.
היא נחושה במטרתה, למצוא חן בעיני בעלה, המלך, ולבטל את החוק שהעביר על השמדת היהודים.
וזה היה חסר סיכוי. כל טיפת יופי שהיתה בה נמוגה בשלושה ימים של צום טוטאלי.
זו ממש התאבדות.
לאן נעלם ההגיון של אסתר המלכה?
***
אז מה, ביבי צריך לנסוע לקונגרס, או שלא כדאי לעצבן את אובמה?
ואיך נינצל מהגרעין האירני?
לאסתר המלכה יש טיפ קטן עבורנו.
***
איך זה בכלל שאלוקים נתן להמן ואחשוורוש להעביר חוק על השמדת העם היהודי?
דבר כזה לא קורה סתם כך, אלוקים מנהל את העולם, והוא רצה לעורר את העם ששכח קצת את הזהות היהודית ואת מצוות האלוקים.
ואסתר הבינה שאם היא רוצה לבטל את הגזירה, הטיפול צריך להיות מהשורש:
דבר ראשון לחזור בתשובה. להראות לאלוקים, שהנה התזכורת עבדה, הבנו את הרמז, ואפשר כבר לכבות את השעון המעורר.
היא ביטאה זאת בצום של שלושה ימים. היא, נערותיה וכל העם אשר בשושן הבירה צמו והתפללו.
השאר כבר פחות משנה, תהיה יפה או פחות, חיוורת או חיונית. אם אלוקים יתרצה, הוא כבר יסדר הכל. והוא כל יכול.
***
אז זהו זה, בפורים הקרוב נזכור, שהדרך לשקט מאירן עוברת בסידור התפילה, במטבע לצדקה, במזוזה כשרה, במצוה קטנה ובעוד אחת.
הקשרים עם הדוד מאמריקה חשובים, אך ללא הקשר עם האלוקים הם חסרי תועלת.
"שעשה ניסים לאבותינו, בימים ההם, בזמן הזה".

שבת שלום!
הרב מנחם טייטלבוים
כרם התימנים, תל אביב

כן, כל יום פורים. ומי פינה את החניה?

ארבעים דקות הוא חיפש חניה.
שוב ושוב סובב באותם הרחובות, חיכה לטויוטה האפורה שתצא (בסוף היא נשארה שם), ניסה להשתחל בין המאזדה לקאיה (אפילו סמארט לא היה נדחף שם), ועוד רגע יפסיד את הפגישה.
ואז צעק לאלוקים: "אם אתה מוצא לי חניה אני תורם לצדקה 100 ש"ח". באותו רגע זז הג'יפ שחנה מטר משם. הוא שעט אל החניה תוך שהוא מפטיר: "היי, אלוקים, עזוב אותך מהעיסקה, הסתדרתי לבד".
***
נס גדול היה ליהודים בפורים. מה היה שם בדיוק?
אז זהו, ששום אש לא ירדה מהשמים, לא נקרע ים-סוף לשניים, וגם לא עצרה השמש בצהריים.
צירוף מקרים. זו מילת המפתח למה שקרה בפורים.
***
ולמי שלא בדיוק זוכר: המן, ראש השרים באמפריה הפרסית של אחשוורוש, מעביר חוק על השמדת היהודים בכל רחבי הממלכה.
במקביל, אסתר היהודיה נלקחת לארמון ואחשוורוש בוחר בה למלכה. דודה, מרדכי, מציל את המלך מהתנקשות שומריו.
המן זומם לתלות את מרדכי שמזלזל בו על עץ גבוה, אבל ביש מזל הוא המן: באותו לילה שבא לבקש אישור מהמלך לתליה, מתקשה אחשוורוש להרדם וקורא בספר הזכרונות על מרדכי שהציל את חייו.
העניינים מתגלגלים מהר, המן נתלה על העץ שהכין למרדכי, היהודים מנצחים את האויבים, והחגיגה נקבעת בלוח השנה לי"ד באדר - פורים.
***
לא שמענו כאן על איזה נס דרמטי, אבל כל בר דעת יבחין שמישהו משך כאן בחוטים וסידר את הצלת העם.
פורים, בשונה מחגים אחרים, מסמל את הניסים הנסתרים, אלו שמתחבאים מאחורי זה ש"מזל שפספסתי את האוטובוס", "במקרה פגשתי מישהו שבדיוק מתמחה בזה", או "עברתי שם שניה לפני שהענף קרס".
בכל המקרים הקטנים הללו, הבחירה בידינו: האם נתייחס לזה כמקרה זניח, או שנשכיל לזהות את האלוקים שמלווה אותנו באהבה, מעניק לנו מתנות קטנות ומפנק אותנו בניסים יומיומיים.
***
הערב הוא ראש חודש אדר, שבועיים בדיוק לפני חג הפורים. זה הזמן ללמוד מנס הפורים, ולראות את הניסים השגרתיים שבחיינו.
***
נזכור תמיד להסתכל דרך המשקפיים הנכונות.
חודש טוב ושמח!
הרב מנחם טייטלבוים

אריסטו והארנבת, המוסר המתעתע

בושה! אין מילה אחרת לתאר את הקלון בו נתפס אריסטו, הפילוסוף היווני הדגול.
התלמידים מצאו את מורם הנערץ כשהוא בולס נתחי בשר מדממים מהארנבת האומללה שבידו, תענוג יווני קדום ומפוקפק...
החכם היווני לא נבהל: "כעת אינני אריסטו, אני 'אריסטו' רק כאשר אני עסוק ביצירת והפצת הפילוסופיה שלי".
***
קולות וברקים. ענן כבד. קול שופר חזק מאוד.
בפרשת השבוע מתואר מעמד "מתן תורה" על הר סיני.
לפני כמעט 3333 שנה התרחש המאורע המכונן של העם היהודי, אלוקים ירד אלינו על הר סיני וציווה אותנו את עשרת הדיברות.
מה יש שם בעצם, בדקתם פעם?
זה מפתיע, אלו הם העקרונות הבסיסיים ביותר לקיומה של חברה: לא תגנוב, לא תרצח, עדות שקר, כיבוד הורים ועוד.
אז על מה בעצם המהומה? האם עבור דברים פשוטים כל כך, צריך "קולות וברקים"?
***
החוק הוא נזיל. המוסר האנושי עוד יותר.
אסור לגנוב. ואם זה שווה גרוש וחצי? ואם אגנוב בכדי להציל את העסק ואחזיר מאוחר יותר? ואם אני חושב שהוא מרשה לי לקחת?
אך התורה מצווה לא לגנוב. וזהו. כאן אין פירצות ואין תירוצים. מה שמשקיט ומספק את המצפון האנושי, אינו משחק מול הציווי האלוקי.
***
עשרת הדיברות הם עקרונות בסיסיים, נכון. אך אם עקרונות אלו מונעים רק מהיושרה והמצפון, במוקדם או במאוחר הם יסדקו.
גרמניה היתה ערש התרבות, המוסר והנימוס. אך בין רגע הפכו מליונים מאזרחיה לחיות טרף, בשם אותו המדע ואותה התרבות.
אריסטו היה איש רוח ופילוסוף דגול, אך כשנתפס במעשה ברברי לא הניד עפעף.
***
לימוד החוק עושה אותך עורך דין,
לימוד פילוסופיה הופך אותך למרצה.
לימוד התורה מוביל אותך להפנים וליישם אותה.
פה מתחיל ההבדל.
שבת שלום!
הרב מנחם טייטלבוים
חב"ד בכרם התימנים

די להתלונן!

די להתלונן!
-"וילונו העם על משה לאמר, מה נשתה".
-"וילונו כל עדת בני-ישראל על משה ועל אהרן... כי הוצאתם אותנו אל המדבר הזה".
"-ויצמא שם העם למים, וילן העם על משה".
שלוש תלונות. כולן רק בפרשה שנקרא השבת. השאר, והן לא מעט, מפוזרות לאורך סיפור המסע ממצרים אל ארץ האבות.
***
משה רבנו, משכנע את העם לבטוח באלוקים, מנחית על המצריים את עשרת המכות, קורע את הים ויוצא עם היהודים ממצרים, בדרך לארץ המובטחת.
ואופס, רגע לפני שחוצים את הירדן, "וימת שם משה עבד ה' בארץ מואב". משה נותר מאחור ונקבר במדבר.
בעצם לא רק הוא. כל מאות אלפי היהודים שהוציא משה ממצרים מתו במדבר.
זה התחיל במרגלים שנשלחו לבחון את הארץ, וחזרו עם סיפורי אימים על ענקים שמשוטטים בה והמשיך בהתבכיינות העם שמאס בארץ המובטחת.
סוף הסיפור הכואב היה, שהאלוקים סלח לעם, אך שלח אותם להסתובב עוד 40 שנה במדבר, במהלכם מתו כל אלו שמאסו בארץ. רק הדור הבא זכה לחצות את הירדן.
***
משה לא היה שותף לחטא הזה, אך גם הוא נשאר במדבר. הרועה הנאמן אינו נוטש את צאנו, גם לא בעת שהם נענשים.
אותו עם שלא פסק מלהתלונן ולהתמרד - "כי עם קשה עורף אתה", אותו עם שמעד שוב ושוב, אך משה ממשיך לאוהבם ומוסר נפשו בעבורם. זהו סיפורו של מנהיג אמיתי.
בעידן של פוליטיקה רקובה, יש לנו הרבה מה ללמוד מהמנהיג הראשון.
***
היום, יום שישי, מלאו 65 שנה ליום שבו החל הרבי מלובביץ' את מנהיגותו.
הרבי, כמשה רבנו, מסר את נפשו עבור כל יהודי קטן כגדול, דתי או לא, מעמד הביניים, שועי עולם, או דלת העם. את כולם אהב בכל לבו, ולכולם דאג והתמסר.
מנחם בגין ז"ל, תיאר פעם את גודל התפעלותו מהרבי שמעולם לא ביקש ממנו מאום, על אף שהיה מקבלו לשיחה ארוכה כל אימת שהיה מבקר בניו יורק.
כשביקש ממנו הרבי פעם טובה אישית, נדרך בגין, והנה הרבי מספר לו על נערה צרפתיה העומדת להינשא לגוי והעסק נראה אבוד. "אתה דובר צרפתית", אמר לו הרבי, והפציר בו "בדרכך לארץ עצור בפאריז, ודבר על לבה, אולי אתה כדמות מפורסמת תוכל להניא אותה מכך".
***
אותה נערה אלמונית מפאריז, ועוד מליוני יהודים פשוטים ומיוחדים, היוו תמיד את מושא דאגתו של הרבי.
והוא תמיד הזכיר: אין לזלזל בכוחה של מצוה קטנה. הנחת תפילין, נר של שבת, או מטבע לצדקה.
שבת שלום!
הרב מנחם טייטלבוים
כרם התימנים, תל אביב

למה רק הישראלים נוסעים לתאילנד? - יציאת מצרים אקטואלית

-"כמה ישראלים יש"?
הרב נחמיה, מנהל בית חב"ד בבנגקוק הרהר מעט והמהם: "שבע-שמונה מליון".
הנהג התאילנדי אינו מרוצה מהתשובה: "שבע-שמונה זה כאן בתאילנד, אני שואל כמה יש בישראל"....
חשבתם פעם איפה מליוני האמריקנים והאירופאים שאמורים לגדוש את המזרח?
מה דוחף רק את הישראלים לכתף את התרמיל?
***
זהו, יוצאים ממצרים!
חירותו של העם היהודי מתוארת בפרשת השבוע בדרמטיות. עם שהיה נתון לעבדות ונרדה באכזריות, עוזב את מצרים לאחר סדרה של עשר מכות שהמיט האלוקים על המצריים, ויוצא לארץ זבת חלב ודבש.
על הדרך, התרחש מתן תורה על הר סיני, והפך את הקערה על פיה: העם המשוחרר והחופשי נכנס למערכת קפדנית של מצוות והלכות, שלא משחררים אותו לרגע.
רוצה לאכול? שיהיה כשר, ותברך ברכה לפני ואחרי. קושר נעליים? קודם שמאל, אחר כך ימין (כן. ככה צריך). מפטפט עם חבר? דבר נקי, ובלי רכילות.
אז זה לא אבסורדי לתאר את יציאת מצרים כ"זמן חירותינו"?!
***
אתם יודעים, כמה שהיצור מורכב, הוא דורש יותר:
אבן אין לה דרישות.
צמח דורש אדמה, אור, אויר ומים.
בעל חי דורש גם אוכל, חברה, ומרחב מחיה.
ובן אדם, אין צורך לפרט: החל מבית עובר דרך ביגוד, וכלה בסמארטפון...
מה דעתכם לשחרר את האדם האומלל מהעבדות המייגעת הזו? מהיום אין חובה לנשום, לאכול, לשתות, לחשוב, לדבר ולגור תחת קורת גג...
ברור שהדרישות הללו אינם עבדות ולא חוקים דרקוניים, הם צרכים בסיסיים שבלעדיהם האדם יגווע. כשמאפשרים לו אותם הוא אינו עבד, הוא חופשי. מניעת הצרכים היא עבדות.
***
לנו כיהודים יש נשמה, ולה יש צרכים בסיסיים משלה.
היא חייבת שנלמד תורה, מצוות אצלה הם אוויר לנשימה. כשהיא חסרת אויר, היא תנסה לחפש אותו בכל דרך.
היא תסחוב אותך לתאילנד, להודו ולנפאל. בסוף תגיע לתורה ושם היא תשאוף אוויר מלוא ריאות.
***
יציאת מצריים לא רק שחררה אותנו מכבלי העבדות, היא גם העניקה לנו את התורה והמצוות שהם הצרכים הבסיסיים של הנשמה שבנו.
עבדים היינו, המצוות הופכות אותנו לחופשיים.
שבת שלום!
הרב מנחם טייטלבוים
חב"ד בכרם התימנים

פיקאסו והמצלמה, המלאכים ואנחנו

'למה כל דבר שקשור לקיום מצוות, או ללימוד תורה הוא כל כך קשה'?

הרבי מלובביץ' הביט בנער העומד מולו, ילד אמריקני מפונק, וכמו התעלם משאלתו הנוקבת.

- 'מהו ה'הובי' שלך'? שאל אותו.

- 'ציור', ענה הנער.

- 'האם יש ציור שאתה אוהב במיוחד'? הקשה הרבי.

- 'לאחרונה נמכר ב12,000,000 דולר ציור של פיקאסו המתאר את השקיעה מזווית יחודית. הציור הזה כבש אותי', הצהיר.

- 'בכמה ימכרו תמונה מצולמת של השקיעה מאותה הזווית'? הוסיף הרבי לחקור.

- '25 סנט.

- 'זה הזוי, אמר לו הרבי, הרי התמונה היא מדויקת ב100 אחוז ונמכרת בפרוטות. ואילו פיקאסו, מוכשר ככל שיהיה, בטח פספס איזה קו או גוון בציורו, והוא נמכר בשנים עשר מליון דולר, איפה ההיגיון'?

***

בפרשת השבוע אנו פוגשים את פרעה מלך מצרים, שלאחר שהתעלל בבני ישראל משך שנים רבות, קיבל את העונש החמור מכל: נשללה ממנו הזכות הבסיסית לבחור בטוב או ברע. אלוקים מצהיר בפני משה: "ואני אקשה את לב פרעה", הדרך לחזרה בתשובה נחסמה בפניו.

לנו, העניק האלוקים את זכות הבחירה: "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב, ואת המוות ואת הרע... ובחרת בחיים". הבחירה היא קשה. 'החיים והטוב', הם לפעמים אלה שדורשים התנערות מעצלות, והתגברות על פיתויים קורצים. 'החיים והטוב', הם "לאהבה את השם אלוקיך, ללכת בדרכיו, ולשמור מצוותיו וחוקותיו ומשפטיו".

***

הרבי מסביר לנער, שהוא בעצם שווה יותר ממלאכי מרום:

ב25 סנט אתה יכול לרכוש תמונה של השקיעה, מדויקת עד הפיקסל האחרון. גם מלאכים אף פעם אינם מועדים, וזו אינה גדלות. להם, כמו למצלמה, אין זכות בחירה. הם נבראו עם רצון ומטרה אחת – לעשות את מצוות האלוקים. אין להם את האפשרות, ואפילו לא את הפיתוי לחטוא.

שנים עשר מליון דולר שילם האיש שקיבל לידיו את הציור של פיקאסו. הוא אינו מושלם, אך כל משיחת מכחול משקפת את נשמת האמן שהתמזג עם המחזה שלמולו. הוא לא שילם על תיעוד השקיעה, הוא שילם על נשמת האמן שנפרשת על בד הציור.

יהודי טועה, מועד, וגם כשעושה את הנדרש ממנו זה אף פעם אינו מושלם. אך כל הצלחה, כל מצוה, שווה המון. זה לא מלאך שעושה את הדברים אוטומטית, זהו יהודי שניצח במאבק ובחר בחיים. זהו ציור מרהיב. הוא שווה הרבה יותר משנים עשר מליון דולר.

פעולות המלאך הן כתמונה מצולמת. עבודת היהודי, ערכה כציור שהושקעה בו יגיעה ונשמה.

***

אלוקים מעריך כל משיכת מכחול בכיוון הנכון. שנבחר רק בטוב.

שבת שלום
הרב מנחם טייטלבוים
שליח חב"ד בכרם התימנים

מבול של גשם ושל סטרס

איזה מבול!...
שוב הרעמים והרוחות, ומסביב הכל מתפרק.
***
אז זהו, אל דאגה. אלוקים נשבע לנוח "ולא יהיה עוד מבול לשחת הארץ", מבול כבר לא יהיה.
אבל מה זה המבול של נוח, לעומת המבול הסוחף אותנו 24 שעות נון-סטופ, זה שלא נותן לנו ליהנות מדבר אחד טוב, ומצליח להסתנן לכל רגע של שלווה?
אני מתכוון כמובן למבול של הכסף/פרנסה/מחיה/עבודה/קריירה/ביזנס. אל תאמינו אם מישהו ינסה למכור לכם שהוא חף מהדאגה הקיומית-יומיומית הזו.
***
לא תאמינו, המבול הוא דבר נפלא!
המבול, על פי תורת הסוד, נועד לטהר את העולם ממש כמו טבילה במקווה. גם המבול של "טרדות הפרנסה" נשלח אלינו בכדי לטהר אותנו ולעשות מאתנו יהודים טובים.
תשאלו איך בדיוק?
***
באיזו עיירה בפולין של לפני 200 שנה, חייט הצמרת היהודי קיבל הזמנה לחליפה מיוחדת, הבד גם הוא היה נדיר, והובא מפאריס בדרך לא דרך.
הלקוח היה אדון הכפר, על פיו נחרצו גורלות התושבים מטוב ועד רע, ובעיקר רע...
החליפה מוכנה, החייט מופיע מרוצה לפני הבוס, והנה מטר גידופים וקללות - 'לא מוצא חן בעיני הסמרטוט הזה'!
הוא נמלט משם נבוך ומפוחד היישר לרבי שלו, הרבי מפתיע: 'שוב למתפרה, פרום את התפרים, ושחזר במדויק את אותה החליפה'. החייט ממהר לעשות כמצוות רבו, והנה הוקוס פוקוס: הפריץ מרוצה עד הגג.
מבולבל כולו הוא חוזר לרבו, שמבהיר לו מסר פשוט ונוקב: 'את התפירה הראשונה עשית, כשאתה זחוח, יהיר ומכיר בכשרונותיך המזהירים. אלוקים הבהיר לך שלא אתה מנהל כאן את העניינים. בסיבוב השני ליבך היה שבור ובפיך היתה תפילה, ואלוקים השיב לך את ההצלחה'.
***
ממש כמו בסיפור, כל הלחץ הזה בא להזכיר לנו שמישהו מלמעלה מנהל את העסק, יש לו מטרה בכך שברא אותנו, ולא אנחנו מסדרים לעצמנו את הקריירה וכל השאר.
הוא רוצה שנמצא את הזמן לתפילה, לימוד תורה, או מצווה קטנה.
ברגע שנבין את הרמז, גם המבול של הדאגות וכל הסטרס הזה כבר יהיה מיותר. הוא נועד רק להזכיר לנו את בעל הבית, הטרדות ייעלמו כשנקלוט את המסר.
***
הרווח כפול, זה משתלם!

שבת שלום
הרב מנחם טייטלבוים
שליח חב"ד בכרם התימנים