היא היתה מורעבת.
72 שעות היא לא נגעה באוכל ולא שתתה טיפת מים. לא שחסר לה משהו, מה שרק יתחשק לה יוגש מיד על ידי שבע משרתות.
רועדת וחיוורת היא החלה את דרכה לארמון.
היא נחושה במטרתה, למצוא חן בעיני בעלה, המלך, ולבטל את החוק שהעביר על השמדת היהודים.
וזה היה חסר סיכוי. כל טיפת יופי שהיתה בה נמוגה בשלושה ימים של צום טוטאלי.
זו ממש התאבדות.
לאן נעלם ההגיון של אסתר המלכה?
***
אז מה, ביבי צריך לנסוע לקונגרס, או שלא כדאי לעצבן את אובמה?
ואיך נינצל מהגרעין האירני?
לאסתר המלכה יש טיפ קטן עבורנו.
***
איך זה בכלל שאלוקים נתן להמן ואחשוורוש להעביר חוק על השמדת העם היהודי?
דבר כזה לא קורה סתם כך, אלוקים מנהל את העולם, והוא רצה לעורר את העם ששכח קצת את הזהות היהודית ואת מצוות האלוקים.
ואסתר הבינה שאם היא רוצה לבטל את הגזירה, הטיפול צריך להיות מהשורש:
דבר ראשון לחזור בתשובה. להראות לאלוקים, שהנה התזכורת עבדה, הבנו את הרמז, ואפשר כבר לכבות את השעון המעורר.
היא ביטאה זאת בצום של שלושה ימים. היא, נערותיה וכל העם אשר בשושן הבירה צמו והתפללו.
השאר כבר פחות משנה, תהיה יפה או פחות, חיוורת או חיונית. אם אלוקים יתרצה, הוא כבר יסדר הכל. והוא כל יכול.
***
אז זהו זה, בפורים הקרוב נזכור, שהדרך לשקט מאירן עוברת בסידור התפילה, במטבע לצדקה, במזוזה כשרה, במצוה קטנה ובעוד אחת.
הקשרים עם הדוד מאמריקה חשובים, אך ללא הקשר עם האלוקים הם חסרי תועלת.
"שעשה ניסים לאבותינו, בימים ההם, בזמן הזה".
שבת שלום!
הרב מנחם טייטלבוים
כרם התימנים, תל אביב
