מדריך ליום כיפור

אז מה עושים ביום כיפור?

את המדריך המפורט תמצאו כאן, ובשורות הבאות אנסה לתמצת כמה מהדברים שחשוב לזכור לקראת יום כיפור.

זמנים
יום כיפור מתחיל היום בשעה 18:16, ומסתיים מחר ב19:13. הזמנים מותאמים לתל אביב.

אוכל
בערב יום כיפור - היום עד השעה 18:16 יש מצוה גדולה לאכול, והרבה. עושים סעודת חג, ובטוחים שאלוקים יתן לנו שנה טובה.

היום הקדוש בשנה
בכל זמן ובכל מצב אנחנו עם ישראל, יש בנו נשמה שקרובה לאלוקים לגמרי, אבל מה לעשות שלפעמים עושים שטויות והנשמה הזאת מכוסה בערימות של בוץ...
ביום כיפור הנשמה פורצת מכל הלכלוך, ולכן אנחנו מרגישים צורך להתקרב לאלוקים, ללכת לבית כנסת, ולהבטיח להשתפר.
התפילות המרכזיות הם: "כל נדרי" המתחילה היום בשעה 18:30.
ו"נעילה" בסוף יום הכיפורים, מחר בשעה 18:00.

צום
יום כיפור הוא לא רק לנשמה... אנחנו רוצים גם לקדש את הגוף ולעשות אותו קצת יותר עדין, לכן חובה ביום הזה לצום ולהתנזר לגמרי מאוכל ושתיה. פתאום רואים שמה שמנהל לנו את החיים זה הקפה של הבוקר, ואנחנו קולטים שצריכים גם משמעות רוחנית בחיים.

סוף
מחר בשעה 19:13 - תם ולא נשלם. הצום מסתיים, תוקעים בשופר, אבל אז אחרי שהאוכל ירד וקצת מתאוששים, כדאי לעצור לרגע ולעשות חושבים, להחליט משהו קטן שנהיה בו יותר טובים, ככה יום כיפור לא יתפוגג עם אידי האוכל וישמר בתוכינו עד יום כיפור הבא.

גמר חתימה טובה, לשנה טובה ומתוקה!

שומרים על הבית!!

מה זה השופר הזה?!

מלך אחד החליט שבנו יחידו, יורש העצר חייב לעבור נסיון חיים עשיר ומגוון בכדי לרכוש את הכלים המתאימים לניהול הממלכה בבוא היום.
היישום היה מאתגר מאוד, הנסיך נשלח לכפר נידח בקצה הממלכה, כשעליו ללמד דעת את האיכרים הנבערים.
אך האתגר היה גדול על מידותיו, והנסיך החל אט אט להתלבש לדבר ולהתנהג כאחרון הפרחחים שבכפר.
כך עוברות להן השנים, עד שיום אחד נזכר פתאום הנסיך באביו המלך, בארמון ובעיר הבירה.
הוא החל במסע ארוך כשמטרתו להגיע אל אביו בארמון.
לאחר חודשים ארוכים של נדודים מופיע הבן בשערי הארמון, אך כל המסע היה לשווא - איש לא האמין להומלס המוזנח שהוא הנסיך, וגם את השפה המדוברת בארמון הספיק המסכן לשכוח.
מלא יאוש נשכב הנסיך ליד הגדר ומירר בבכי.
לאחר כמה דקות מובהלים למקום משרתים שמושיבים את הבן על כורסא מפוארת ומובילים אותו היישר אל חדר המלך.
האבא מחבק את הנסיך ולוחש לו: את השפה שכחת, אבל את הבכי שלך זיהיתי, הוא נשאר אותו דבר....
***
בחודש אלול, 30 הימים שלפני ראש השנה, אנו תוקעים בשופר, זה נשמע כמו בכי, כמו צעקה מעומק הלב, ואנחנו אומרים לאבא שבשמיים: את השפה שלך - התורה והמצוות - די שכחנו, אבל תזהה את הבכי, את הקול של ילדיך.
***
שתהיה לכולנו שנה טובה ומתוקה!

הרבי שלא הפסיק לרדוף אחרי הכבש הסורר

הוא רץ בכל כוחותיו.
השמש להטה בעוז, הוא הזיע כהוגן, והכבש הקטן רק הגביר את מנוסתו.

אבל לכל דבר יש סוף, והגדי הקטן הבהיר סוף-סוף לאן הוא רץ בכזאת בהלה: הוא נעצר ליד מקור מים ושתה ממנו לרוויה.

הרועה התנשף, נתן לבעל החיים להרוות את צמאונו, ורק כשסיים, התכופף אל הגדי, הרים אותו על הכתף והחל צועד בחזרה לעדר שהמתין לו בצייתנות.

***

הרועה היה לא אחר מאשר משה רבנו, שבמקצועו הקודם היה רועה את בהמותיו של חותנו – יתרו.

אלוקים ראה את הטיפול הפרטני של משה בצאן, הוא אהב את הרעיון שמשה לא ויתר על כבשון שובב שברח מהעדר, רדף אחריו במנוסתו, וכשהגדי התעייף לא אמר לו משה "זאת בעיה שלך, ברחת מהעדר, עכשיו תחזור לבד", אלא הרכיב אותו על הכתפיים באהבה ובסלחנות.

לכן בחר אלוקים במשה להיות הרועה והמנהיג הראשון של עם ישראל, הוא רצה שיהיה ליהודים מנהיג שיודע לרדת לרמתו של ילדון קטן ולתסבוכיו של צעיר, וגם כשיהיה יהודי שובב שיברח מהעדר וימרוד במוסכמות, ידאג משה לרדוף אחריו, להגיע למקום בו הוא נמצא, ולהביא אליו את האור.

***

כשאתה מסתכל סביב ורואה את פעולותיו של הרבי מלובביץ', אתה מזהה מיד את מאפייניו של משה רבנו.

אתה שומע על שליח מיוחד ששלח הרבי בערב פסח לעיר נידחת באפריקה, בכדי להביא שלישיית מצות למשפחה יהודית בודדה, אתה רואה את החבדניקים עומדים בדיזנגוף סנטר ומציעים תפילין ונרות שבת, אתה מגיע לסוף העולם ורוצה להעיף את כל המוסכמות, ופוגש שם שוב את אותו חבדניק שמציע לך באותו חיוך את אותם תפילין ונרות שבת.

לבחורה שעמדה על סף חתונה עם גוי, וכולם כבר נואשו ממנה, ביקש הרבי למסור: "שתדעי שישנו בברוקלין יהודי שאינו יכול להירדם בלילה, בגלל מחשבתך להתבולל".

יש רבנים שיש להם אלפי תלמידים, יש אדמו"רים שיש להם עשרות אלפים, אבל הרבי מלובביץ' דאג דאגה אישית למיליוני יהודים, גם לאותם גדיים שובבים שברחו מהעדר.

***

השבת – ג' בתמוז – חל יום השנה ה-21 לפטירתו של הרבי. היום הזה אינו נחלתם של חסידי חב"ד, הוא שייך אלי, אליך, ולכל יהודי ברחבי הגלובוס.

בואו ניקח את היום הזה להוסיף בטוב.

שבת שלום!

הרב מנחם טייטלבוים
חב"ד בכרם התימנים

הפגנות במצרים, מכת בכורות: השבת הגדולה מכולם

כיכר תחריר הומה אדם.
מצרים זועמים מנופפים באגרופים קמוצים.
העבדים היהודים טוענים שתיכף יקריבו את קרבן הפסח שלהם, ואז יהרוג האלוקים את בכורי מצרים - מכת בכורות.
הבכורים מפגינים, דורשים לשחרר את היהודים מיד.
הצבא המצרי מתנגד.
זה מתלהט למלחמה בה מכה האויב את האויב.
***
כל זה קורה לפני 3327 שנה. השבת שלפני פסח מוקדשת לנס המיוחד הזה.
השבת נקראת "שבת הגדול", זה לא סתם נס בו מכה האלוקים את האויב, זו מציאות מופלאה בה האויב משמיד את עצמו.

נס גדול. שבת הגדול.
***
איך נראה לכם השם "נמרוד"?
הוא היה הכופר הראשון. עובד אלילים, מורד באלוקים.
איש אחד חזר בתשובה, ורצה לשנות את שמו מ"נמרוד" למשהו עם צליל יהודי יותר.
הרבי מלובביץ' הציע כיוון מפתיע: אתה תמרוד במוסכמות, ביצר הרע ובתאוות.
תישאר "נמרוד", רק תחליף את יעד המרידה.
וזה אותו עיקרון: כשמשתמשים בחושך עצמו לגרש את החושך, התוצאה עוצמתית הרבה יותר.
***
שבת הגדול קרה בו נס גדול, והוא מכוון אותנו לעיקרון גדול: לא לדכא את האנרגיה שמובילה אותנו למקום הרע, אלא להפוך אותה לאנרגיה טובה.
***
שבת (הגדול) שלום!

למי הצביע אלוקים לפני 3300 שנה

יש לנו פיצול אישיות.
לפני תשעה חודשים בדיוק, נחטפו שלושה יקירים. ואז שמענו בכל מקום: כולנו אחים, שובו אחים!
קראו את החדשות היום ותחשבו שאין מפולג ומסוכסך כמו העם הזה.
מה נסגר איתנו?!
***
אב הטיפוס של בית המקדש מוקם במדבר.
אלוקים מצוה את העם שזה עתה יצא ממצרים להקים "משכן".
המשכן הוא מבנה עראי העשוי יריעות עור, בד ועצים, והוא מאוכלס בכלי זהב לעבודת הכהנים.
נבחרו גם שני אמנים לפקד על המלאכה. ההרכב מפתיע: האחד בצלאל. בן למשפחה המיוחסת ביותר (אחיינו של משה רבינו בין השאר). השני, אהליאב, מהעשיריון התחתון, מדלת העם.
***
לא מעטים הרימו גבה על המהלך הזה, אבל המסר היה ברור:
המשכן נבנה מתרומות העם כולו. העני נתן מעט צמר, והעשיר זהב. מעמד הביניים תרם נחושת או קצת עצי שיטה.
אז (כמו היום...), חשו העשירים שהמשכן שלהם.
וכאן הגיע המינוי המפתיע שהבהיר לכולם: מבחינתו של האלוקים כולם שווים, המיוחס והפשוט שבעם.  בצלאל ואהליאב.
***
אז, ב"שובו אחים" היינו כולנו יחד, 'אהליאבים' ו'בצלאלים'. למה? כי כשמדובר בחיי בן משפחה נמחקים הבדלי מעמדות.
אבל במערכת הבחירות ההזויה הזו, ברור שיש ימין, שמאל, חברתי, עדתי וסביבתי. נאיבי יהיה מי שינסה למחוק את ההבדלים הללו.
אבל חובה לחזור 3300 שנה אחורה: דווקא כשהפילוגים אז היו כל כך מודגשים, בחר האלוקים את בצלאל ואהליאב והכריז: דוקא שניהם, לאותו תפקיד, בגלל ההבדלים.
***
בפרשת השבוע נקרא על אהליאב ובצלאל ונזכור:
חלקנו 'אהליאבים', אחרים 'בצלאלים'. אף אחד לא מצפה שנטשטש את ההבדלים.
אלוקים כן מצפה שנזכור את המשותף: כולנו יהודים.
ואהבת לרעך כמוך.
שבת שלום!
הרב מנחם טייטלבוים
כרם התימנים

אסתר המלכה המורעבת, ונאום ביבי בקונגרס

היא היתה מורעבת.
72 שעות היא לא נגעה באוכל ולא שתתה טיפת מים. לא שחסר לה משהו, מה שרק יתחשק לה יוגש מיד על ידי שבע משרתות.
רועדת וחיוורת היא החלה את דרכה לארמון.
היא נחושה במטרתה, למצוא חן בעיני בעלה, המלך, ולבטל את החוק שהעביר על השמדת היהודים.
וזה היה חסר סיכוי. כל טיפת יופי שהיתה בה נמוגה בשלושה ימים של צום טוטאלי.
זו ממש התאבדות.
לאן נעלם ההגיון של אסתר המלכה?
***
אז מה, ביבי צריך לנסוע לקונגרס, או שלא כדאי לעצבן את אובמה?
ואיך נינצל מהגרעין האירני?
לאסתר המלכה יש טיפ קטן עבורנו.
***
איך זה בכלל שאלוקים נתן להמן ואחשוורוש להעביר חוק על השמדת העם היהודי?
דבר כזה לא קורה סתם כך, אלוקים מנהל את העולם, והוא רצה לעורר את העם ששכח קצת את הזהות היהודית ואת מצוות האלוקים.
ואסתר הבינה שאם היא רוצה לבטל את הגזירה, הטיפול צריך להיות מהשורש:
דבר ראשון לחזור בתשובה. להראות לאלוקים, שהנה התזכורת עבדה, הבנו את הרמז, ואפשר כבר לכבות את השעון המעורר.
היא ביטאה זאת בצום של שלושה ימים. היא, נערותיה וכל העם אשר בשושן הבירה צמו והתפללו.
השאר כבר פחות משנה, תהיה יפה או פחות, חיוורת או חיונית. אם אלוקים יתרצה, הוא כבר יסדר הכל. והוא כל יכול.
***
אז זהו זה, בפורים הקרוב נזכור, שהדרך לשקט מאירן עוברת בסידור התפילה, במטבע לצדקה, במזוזה כשרה, במצוה קטנה ובעוד אחת.
הקשרים עם הדוד מאמריקה חשובים, אך ללא הקשר עם האלוקים הם חסרי תועלת.
"שעשה ניסים לאבותינו, בימים ההם, בזמן הזה".

שבת שלום!
הרב מנחם טייטלבוים
כרם התימנים, תל אביב