די להתלונן!
-"וילונו העם על משה לאמר, מה נשתה".
-"וילונו כל עדת בני-ישראל על משה ועל אהרן... כי הוצאתם אותנו אל המדבר הזה".
"-ויצמא שם העם למים, וילן העם על משה".
שלוש תלונות. כולן רק בפרשה שנקרא השבת. השאר, והן לא מעט, מפוזרות לאורך סיפור המסע ממצרים אל ארץ האבות.
***
משה רבנו, משכנע את העם לבטוח באלוקים, מנחית על המצריים את עשרת המכות, קורע את הים ויוצא עם היהודים ממצרים, בדרך לארץ המובטחת.
ואופס, רגע לפני שחוצים את הירדן, "וימת שם משה עבד ה' בארץ מואב". משה נותר מאחור ונקבר במדבר.
בעצם לא רק הוא. כל מאות אלפי היהודים שהוציא משה ממצרים מתו במדבר.
זה התחיל במרגלים שנשלחו לבחון את הארץ, וחזרו עם סיפורי אימים על ענקים שמשוטטים בה והמשיך בהתבכיינות העם שמאס בארץ המובטחת.
סוף הסיפור הכואב היה, שהאלוקים סלח לעם, אך שלח אותם להסתובב עוד 40 שנה במדבר, במהלכם מתו כל אלו שמאסו בארץ. רק הדור הבא זכה לחצות את הירדן.
***
משה לא היה שותף לחטא הזה, אך גם הוא נשאר במדבר. הרועה הנאמן אינו נוטש את צאנו, גם לא בעת שהם נענשים.
אותו עם שלא פסק מלהתלונן ולהתמרד - "כי עם קשה עורף אתה", אותו עם שמעד שוב ושוב, אך משה ממשיך לאוהבם ומוסר נפשו בעבורם. זהו סיפורו של מנהיג אמיתי.
בעידן של פוליטיקה רקובה, יש לנו הרבה מה ללמוד מהמנהיג הראשון.
***
היום, יום שישי, מלאו 65 שנה ליום שבו החל הרבי מלובביץ' את מנהיגותו.
הרבי, כמשה רבנו, מסר את נפשו עבור כל יהודי קטן כגדול, דתי או לא, מעמד הביניים, שועי עולם, או דלת העם. את כולם אהב בכל לבו, ולכולם דאג והתמסר.
מנחם בגין ז"ל, תיאר פעם את גודל התפעלותו מהרבי שמעולם לא ביקש ממנו מאום, על אף שהיה מקבלו לשיחה ארוכה כל אימת שהיה מבקר בניו יורק.
כשביקש ממנו הרבי פעם טובה אישית, נדרך בגין, והנה הרבי מספר לו על נערה צרפתיה העומדת להינשא לגוי והעסק נראה אבוד. "אתה דובר צרפתית", אמר לו הרבי, והפציר בו "בדרכך לארץ עצור בפאריז, ודבר על לבה, אולי אתה כדמות מפורסמת תוכל להניא אותה מכך".
***
אותה נערה אלמונית מפאריז, ועוד מליוני יהודים פשוטים ומיוחדים, היוו תמיד את מושא דאגתו של הרבי.
והוא תמיד הזכיר: אין לזלזל בכוחה של מצוה קטנה. הנחת תפילין, נר של שבת, או מטבע לצדקה.
שבת שלום!
הרב מנחם טייטלבוים
כרם התימנים, תל אביב
יום חמישי, 29 בינואר 2015
די להתלונן!
יום חמישי, 22 בינואר 2015
למה רק הישראלים נוסעים לתאילנד? - יציאת מצרים אקטואלית
-"כמה ישראלים יש"?
הרב נחמיה, מנהל בית חב"ד בבנגקוק הרהר מעט והמהם: "שבע-שמונה מליון".
הנהג התאילנדי אינו מרוצה מהתשובה: "שבע-שמונה זה כאן בתאילנד, אני שואל כמה יש בישראל"....
חשבתם פעם איפה מליוני האמריקנים והאירופאים שאמורים לגדוש את המזרח?
מה דוחף רק את הישראלים לכתף את התרמיל?
***
זהו, יוצאים ממצרים!
חירותו של העם היהודי מתוארת בפרשת השבוע בדרמטיות. עם שהיה נתון לעבדות ונרדה באכזריות, עוזב את מצרים לאחר סדרה של עשר מכות שהמיט האלוקים על המצריים, ויוצא לארץ זבת חלב ודבש.
על הדרך, התרחש מתן תורה על הר סיני, והפך את הקערה על פיה: העם המשוחרר והחופשי נכנס למערכת קפדנית של מצוות והלכות, שלא משחררים אותו לרגע.
רוצה לאכול? שיהיה כשר, ותברך ברכה לפני ואחרי. קושר נעליים? קודם שמאל, אחר כך ימין (כן. ככה צריך). מפטפט עם חבר? דבר נקי, ובלי רכילות.
אז זה לא אבסורדי לתאר את יציאת מצרים כ"זמן חירותינו"?!
***
אתם יודעים, כמה שהיצור מורכב, הוא דורש יותר:
אבן אין לה דרישות.
צמח דורש אדמה, אור, אויר ומים.
בעל חי דורש גם אוכל, חברה, ומרחב מחיה.
ובן אדם, אין צורך לפרט: החל מבית עובר דרך ביגוד, וכלה בסמארטפון...
מה דעתכם לשחרר את האדם האומלל מהעבדות המייגעת הזו? מהיום אין חובה לנשום, לאכול, לשתות, לחשוב, לדבר ולגור תחת קורת גג...
ברור שהדרישות הללו אינם עבדות ולא חוקים דרקוניים, הם צרכים בסיסיים שבלעדיהם האדם יגווע. כשמאפשרים לו אותם הוא אינו עבד, הוא חופשי. מניעת הצרכים היא עבדות.
***
לנו כיהודים יש נשמה, ולה יש צרכים בסיסיים משלה.
היא חייבת שנלמד תורה, מצוות אצלה הם אוויר לנשימה. כשהיא חסרת אויר, היא תנסה לחפש אותו בכל דרך.
היא תסחוב אותך לתאילנד, להודו ולנפאל. בסוף תגיע לתורה ושם היא תשאוף אוויר מלוא ריאות.
***
יציאת מצריים לא רק שחררה אותנו מכבלי העבדות, היא גם העניקה לנו את התורה והמצוות שהם הצרכים הבסיסיים של הנשמה שבנו.
עבדים היינו, המצוות הופכות אותנו לחופשיים.
שבת שלום!
הרב מנחם טייטלבוים
חב"ד בכרם התימנים
יום חמישי, 15 בינואר 2015
פיקאסו והמצלמה, המלאכים ואנחנו
הרב מנחם טייטלבוים
שליח חב"ד בכרם התימנים
יום חמישי, 8 בינואר 2015
מבול של גשם ושל סטרס
איזה מבול!...
שוב הרעמים והרוחות, ומסביב הכל מתפרק.
***
אז זהו, אל דאגה. אלוקים נשבע לנוח "ולא יהיה עוד מבול לשחת הארץ", מבול כבר לא יהיה.
אבל מה זה המבול של נוח, לעומת המבול הסוחף אותנו 24 שעות נון-סטופ, זה שלא נותן לנו ליהנות מדבר אחד טוב, ומצליח להסתנן לכל רגע של שלווה?
אני מתכוון כמובן למבול של הכסף/פרנסה/מחיה/עבודה/קריירה/ביזנס. אל תאמינו אם מישהו ינסה למכור לכם שהוא חף מהדאגה הקיומית-יומיומית הזו.
***
לא תאמינו, המבול הוא דבר נפלא!
המבול, על פי תורת הסוד, נועד לטהר את העולם ממש כמו טבילה במקווה. גם המבול של "טרדות הפרנסה" נשלח אלינו בכדי לטהר אותנו ולעשות מאתנו יהודים טובים.
תשאלו איך בדיוק?
***
באיזו עיירה בפולין של לפני 200 שנה, חייט הצמרת היהודי קיבל הזמנה לחליפה מיוחדת, הבד גם הוא היה נדיר, והובא מפאריס בדרך לא דרך.
הלקוח היה אדון הכפר, על פיו נחרצו גורלות התושבים מטוב ועד רע, ובעיקר רע...
החליפה מוכנה, החייט מופיע מרוצה לפני הבוס, והנה מטר גידופים וקללות - 'לא מוצא חן בעיני הסמרטוט הזה'!
הוא נמלט משם נבוך ומפוחד היישר לרבי שלו, הרבי מפתיע: 'שוב למתפרה, פרום את התפרים, ושחזר במדויק את אותה החליפה'. החייט ממהר לעשות כמצוות רבו, והנה הוקוס פוקוס: הפריץ מרוצה עד הגג.
מבולבל כולו הוא חוזר לרבו, שמבהיר לו מסר פשוט ונוקב: 'את התפירה הראשונה עשית, כשאתה זחוח, יהיר ומכיר בכשרונותיך המזהירים. אלוקים הבהיר לך שלא אתה מנהל כאן את העניינים. בסיבוב השני ליבך היה שבור ובפיך היתה תפילה, ואלוקים השיב לך את ההצלחה'.
***
ממש כמו בסיפור, כל הלחץ הזה בא להזכיר לנו שמישהו מלמעלה מנהל את העסק, יש לו מטרה בכך שברא אותנו, ולא אנחנו מסדרים לעצמנו את הקריירה וכל השאר.
הוא רוצה שנמצא את הזמן לתפילה, לימוד תורה, או מצווה קטנה.
ברגע שנבין את הרמז, גם המבול של הדאגות וכל הסטרס הזה כבר יהיה מיותר. הוא נועד רק להזכיר לנו את בעל הבית, הטרדות ייעלמו כשנקלוט את המסר.
***
הרווח כפול, זה משתלם!
שבת שלום
הרב מנחם טייטלבוים
שליח חב"ד בכרם התימנים
יום רביעי, 31 בדצמבר 2014
האם אני במצור?
"בחדש העשירי בעשור לחדש, בא נבכדנאצר מלך בבל הוא וכל חילו על ירושלם, ויחן עליה, ויבנו עליה דיק סביב".
וכבר אלפי שנים שביום הזה אנו צמים, ומציינים את המצור שהוטל על ירושלים, מצור אכזרי שנמשך כשנה וחצי, ואשר הוביל לחורבן בית המקדש הראשון ולגלות העם היושב בציון.
***
המצור הוא דבר נורא: רעב, מחלות, חוסר אונים ומוות.
בכדי להיות תחת מצור איננו צריכים להצטנף תחת חומות ירושלים ולהתחמק מאבני הקלע של הבבלים, אנו שרויים במצור תודעתי או ממשי לעיתים תכופות!
כאשר אנו משתייכים לדעת מיעוט בחברה בנושא מסויים, אנו נצורים ועסוקים במגננה תמידית.
כאשר אנו נתונים למתקפה כרונית של טרור זהו מצור המנקר תמיד בתודעתו של כל תושב באשר הוא.
גם כאשר צועדים במקום שאינו סימפטי בשעת לילה מאוחרת, הגוף מתכווץ בפחד, והוא נצור תחת חרדתו.
***
מצור אמיתי הוא אכן נורא, גם מצור מכל סוג שיהיה אינו נעים כלל.
אך התורה מעניקה לנו תובנה חשובה, כמעט קריטית: בכל דבר רע טמונה נקודת אור, ואם נשכיל להגדיל אותה, היא תגרש את החושך, ותהפוך את הקושי למנוף ולצמיחה.
המצור מלכד את הנתונים בתוכו: בתקופת צוק איתן יכולנו לחזות באנשים מכל המעמדות מצתופפים במתחם צר ומוצאים שיח משותף.
כאשר אני בדעת מיעוט ארגיש קירבה אוטומטית לסובר כמותי, ובצעידה בסמטה חשוכה אתחבר מיד לצועד לצידי ואשאב ממנו עידוד.
המצור מאחד ומוצא את המשותף ביננו, גם בין אלה שלא יכולת שיחברו לאיזשהו דיאלוג בסיסי.
***
עשרה בטבת הוא הזמן לעצור לרגע, להרהר במצורים הקיימים בנו, ולנסות להשתמש בהם כדלק לחיבור ולקירבה עם הנצורים איתנו.
וכשהילדים מתקרבים זה לזה ומאוחדים יחד, האבא רווה נחת ומעניק להם מכל הלב. וכפי שאנו מתפללים בכל יום לאבא שבשמיים: "ברכנו אבינו כולנו כאחד באור פניך".
יום שני, 15 בדצמבר 2014
הערב (22.12) - אירוע חנוכה בכרם!
יום חמישי, 2 באוקטובר 2014
שינויים במלתחה של הכהן הגדול
ולמה כולם ירוצו מחר לבית הכנסת?
שמונה בגדי זהב היו לו לכהן הגדול, יפים ומרשימים. בכל שנה ביום כיפור היה מתבצע שינוי חד במלתחה – הוא היה לובש ארבעה בגדי פשתן לבנים ופשוטים.
למה? דווקא ביום שבו הוא אמור להביא לפני האלוקים את תפילותיהם של מליוני אחיו היהודים, מוצא הוא לנכון לעמוד בקודש הקודשים בבגדים הזולים ביותר?
***
ולמה כולם מתעוררים פתאום ביום כיפור, הולכים לבית הכנסת מי יותר ומי פחות, הרי האלוקים אוהב אותנו וממתין לנו במשך כל השנה, מה קורה דווקא בכיפור שאז כ-ו-ל-ם נמצאים שם?
***
"הבגד עושה את האדם", אם תלך מחוייט, ספורטיבי או מרושל יסווגו אותך מיד לסקטור המתאים לבגדיך.
כל הסיווגים הללו מבטאים את רמת ההשכלה, משלח היד, ארץ המוצא, תרבותו והלך נפשו של האדם.
אך כל אדם הוא אדם, והדבר שווה בכולם.
גם בין היהודים ישנם סיווגים שכאלו: זה מגדיר עצמו דתי, זה אתאיסט, וזה חרדי. אך בתוך כל אחד מאיתנו שוכנת לה נשמה, וזו האחרונה שווה בכולם, למגדול ועד קטן.
הנשמה היהודית היא עוצמתית וקרובה ביותר אל האלוקים, ויש פעם בשנה הזדמנות פז שאז היא מתגלה במלוא יפעתה, בכל הדרה, ושולחת את כולנו לבית הכנסת...
***
בכל השנה לבש הכהן את בגדי הזהב המסמלים את היותו השליח הנבחר של בני ישראל, אך ביום הכיפורים הוא הזמן בו פורצת לה הנשמה בכל יהודי, אז כולם – כולל הכהן הגדול – לובשים בגדי לבן פשוטים, כי אין הבדלים בינינו ואין רמות ופערים, כולנו בני אב אחד אנחנו – אבא שבשמיים.
***
החוכמה היא לזכור את הנשמה שבנו גם אחרי תקיעת השופר במוצאי יום הכיפורים...
שנה טובה ומתוקה!