הרבי שלא הפסיק לרדוף אחרי הכבש הסורר

הוא רץ בכל כוחותיו.
השמש להטה בעוז, הוא הזיע כהוגן, והכבש הקטן רק הגביר את מנוסתו.

אבל לכל דבר יש סוף, והגדי הקטן הבהיר סוף-סוף לאן הוא רץ בכזאת בהלה: הוא נעצר ליד מקור מים ושתה ממנו לרוויה.

הרועה התנשף, נתן לבעל החיים להרוות את צמאונו, ורק כשסיים, התכופף אל הגדי, הרים אותו על הכתף והחל צועד בחזרה לעדר שהמתין לו בצייתנות.

***

הרועה היה לא אחר מאשר משה רבנו, שבמקצועו הקודם היה רועה את בהמותיו של חותנו – יתרו.

אלוקים ראה את הטיפול הפרטני של משה בצאן, הוא אהב את הרעיון שמשה לא ויתר על כבשון שובב שברח מהעדר, רדף אחריו במנוסתו, וכשהגדי התעייף לא אמר לו משה "זאת בעיה שלך, ברחת מהעדר, עכשיו תחזור לבד", אלא הרכיב אותו על הכתפיים באהבה ובסלחנות.

לכן בחר אלוקים במשה להיות הרועה והמנהיג הראשון של עם ישראל, הוא רצה שיהיה ליהודים מנהיג שיודע לרדת לרמתו של ילדון קטן ולתסבוכיו של צעיר, וגם כשיהיה יהודי שובב שיברח מהעדר וימרוד במוסכמות, ידאג משה לרדוף אחריו, להגיע למקום בו הוא נמצא, ולהביא אליו את האור.

***

כשאתה מסתכל סביב ורואה את פעולותיו של הרבי מלובביץ', אתה מזהה מיד את מאפייניו של משה רבנו.

אתה שומע על שליח מיוחד ששלח הרבי בערב פסח לעיר נידחת באפריקה, בכדי להביא שלישיית מצות למשפחה יהודית בודדה, אתה רואה את החבדניקים עומדים בדיזנגוף סנטר ומציעים תפילין ונרות שבת, אתה מגיע לסוף העולם ורוצה להעיף את כל המוסכמות, ופוגש שם שוב את אותו חבדניק שמציע לך באותו חיוך את אותם תפילין ונרות שבת.

לבחורה שעמדה על סף חתונה עם גוי, וכולם כבר נואשו ממנה, ביקש הרבי למסור: "שתדעי שישנו בברוקלין יהודי שאינו יכול להירדם בלילה, בגלל מחשבתך להתבולל".

יש רבנים שיש להם אלפי תלמידים, יש אדמו"רים שיש להם עשרות אלפים, אבל הרבי מלובביץ' דאג דאגה אישית למיליוני יהודים, גם לאותם גדיים שובבים שברחו מהעדר.

***

השבת – ג' בתמוז – חל יום השנה ה-21 לפטירתו של הרבי. היום הזה אינו נחלתם של חסידי חב"ד, הוא שייך אלי, אליך, ולכל יהודי ברחבי הגלובוס.

בואו ניקח את היום הזה להוסיף בטוב.

שבת שלום!

הרב מנחם טייטלבוים
חב"ד בכרם התימנים