הפגנות במצרים, מכת בכורות: השבת הגדולה מכולם

כיכר תחריר הומה אדם.
מצרים זועמים מנופפים באגרופים קמוצים.
העבדים היהודים טוענים שתיכף יקריבו את קרבן הפסח שלהם, ואז יהרוג האלוקים את בכורי מצרים - מכת בכורות.
הבכורים מפגינים, דורשים לשחרר את היהודים מיד.
הצבא המצרי מתנגד.
זה מתלהט למלחמה בה מכה האויב את האויב.
***
כל זה קורה לפני 3327 שנה. השבת שלפני פסח מוקדשת לנס המיוחד הזה.
השבת נקראת "שבת הגדול", זה לא סתם נס בו מכה האלוקים את האויב, זו מציאות מופלאה בה האויב משמיד את עצמו.

נס גדול. שבת הגדול.
***
איך נראה לכם השם "נמרוד"?
הוא היה הכופר הראשון. עובד אלילים, מורד באלוקים.
איש אחד חזר בתשובה, ורצה לשנות את שמו מ"נמרוד" למשהו עם צליל יהודי יותר.
הרבי מלובביץ' הציע כיוון מפתיע: אתה תמרוד במוסכמות, ביצר הרע ובתאוות.
תישאר "נמרוד", רק תחליף את יעד המרידה.
וזה אותו עיקרון: כשמשתמשים בחושך עצמו לגרש את החושך, התוצאה עוצמתית הרבה יותר.
***
שבת הגדול קרה בו נס גדול, והוא מכוון אותנו לעיקרון גדול: לא לדכא את האנרגיה שמובילה אותנו למקום הרע, אלא להפוך אותה לאנרגיה טובה.
***
שבת (הגדול) שלום!

למי הצביע אלוקים לפני 3300 שנה

יש לנו פיצול אישיות.
לפני תשעה חודשים בדיוק, נחטפו שלושה יקירים. ואז שמענו בכל מקום: כולנו אחים, שובו אחים!
קראו את החדשות היום ותחשבו שאין מפולג ומסוכסך כמו העם הזה.
מה נסגר איתנו?!
***
אב הטיפוס של בית המקדש מוקם במדבר.
אלוקים מצוה את העם שזה עתה יצא ממצרים להקים "משכן".
המשכן הוא מבנה עראי העשוי יריעות עור, בד ועצים, והוא מאוכלס בכלי זהב לעבודת הכהנים.
נבחרו גם שני אמנים לפקד על המלאכה. ההרכב מפתיע: האחד בצלאל. בן למשפחה המיוחסת ביותר (אחיינו של משה רבינו בין השאר). השני, אהליאב, מהעשיריון התחתון, מדלת העם.
***
לא מעטים הרימו גבה על המהלך הזה, אבל המסר היה ברור:
המשכן נבנה מתרומות העם כולו. העני נתן מעט צמר, והעשיר זהב. מעמד הביניים תרם נחושת או קצת עצי שיטה.
אז (כמו היום...), חשו העשירים שהמשכן שלהם.
וכאן הגיע המינוי המפתיע שהבהיר לכולם: מבחינתו של האלוקים כולם שווים, המיוחס והפשוט שבעם.  בצלאל ואהליאב.
***
אז, ב"שובו אחים" היינו כולנו יחד, 'אהליאבים' ו'בצלאלים'. למה? כי כשמדובר בחיי בן משפחה נמחקים הבדלי מעמדות.
אבל במערכת הבחירות ההזויה הזו, ברור שיש ימין, שמאל, חברתי, עדתי וסביבתי. נאיבי יהיה מי שינסה למחוק את ההבדלים הללו.
אבל חובה לחזור 3300 שנה אחורה: דווקא כשהפילוגים אז היו כל כך מודגשים, בחר האלוקים את בצלאל ואהליאב והכריז: דוקא שניהם, לאותו תפקיד, בגלל ההבדלים.
***
בפרשת השבוע נקרא על אהליאב ובצלאל ונזכור:
חלקנו 'אהליאבים', אחרים 'בצלאלים'. אף אחד לא מצפה שנטשטש את ההבדלים.
אלוקים כן מצפה שנזכור את המשותף: כולנו יהודים.
ואהבת לרעך כמוך.
שבת שלום!
הרב מנחם טייטלבוים
כרם התימנים